ויויאן סילבר נולדה בשנת 1949 בקנדה. בשנת 1968 הגיעה לראשונה לישראל, ולמדה במשך שנה באוניברסיטה העברית. באותה שנה גמלה בליבה ההחלטה לעבור ולהתגורר בישראל. היא חזרה לקנדה ושם הצטרפה לקבוצה של צעירים אמריקאים שרצו להקים קיבוץ.שנים אחדות לאחר מכן, ב-1974, הגיעה לישראל ביחד עם גרעין של תנועת הנוער ”הבונים" והם הקימו מחדש את קיבוץ גזר. מאז ומתמיד ויויאן הייתה מחויבת לסוגיות של צדק חברתי ושוויון. 

 

לקיבוץ בארי שבעוטף עזה עברה בשנת 1990 יחד עם בן זוגה ושני בניה. בתקופה זו העמיקה את היכרותה עם הקהילה הבדווית ועם תושבי רצועת עזה. ב־1998 נבחרה לכהן כמנכ"לית מכון הנגב לאסטרטגיות שלום ופיתוח. בנוסף לכך, קידמה בקיבוץ תוכניות לסיוע לתושבי עזה, למשל הכשרות לעבודה, ודאגה שפועלי הבניין העזתים העובדים בקיבוץ יקבלו שכר הוגן.

 

בשנים מאוחרות יותר התנדבה ויויאן להסיע חולים מעזה לטיפול בירושלים וזאת כחלק מפעילותה בעמותת ”בדרך להחלמה". ​בשנת 2000 ייסדה יחד עם אמל אלסנע אלחג'וג' את המרכז היהודי-ערבי להעצמה, שוויון ושיתוף פעולה, והייתה מנהלת הארגון אשר הוביל פרויקטים בישראל, בעזה ובגדה. בשנת 2010 קיבלו שתיהן את פרס ויקטור ג'יי גולדברג לשלום במזרח התיכון. בנוסף לכך, ויויאן גם הייתה חברת הנהלת ארגון ”בצלם". ​בשנת 2014 החל מבצע ”צוק איתן", וכאשר אחד מבניה נקרא לגיוס, ויויאן, יחד עם קבוצת נשים, הקימו את ארגון ”נשים עושות שלום".

​

ויויאן האמינה באפשרות לחולל שינוי במציאות החיים. היא האמינה שכל בני האדם שווים ושהדרך היחידה לחיות חיים של ביטחון וחירות היא באמצעות השלום.

 

ויויאן הייתה אמא נהדרת וסבתא לאייזיק, אלן ואסיה. ברביעי באוקטובר 2023, שלושה ימים בלבד לפני מתקפת הטרור של החמאס, ויויאן הייתה שותפה לארגון עצרת שלום בירושלים ובים המלח, שבה לקחו חלק כ־1,500 נשים, ישראליות ופלסטיניות.

 

בשבעה באוקטובר ויויאן נרצחה בביתה שבקיבוץ בארי.

יהי זכרה ברוך.